המדיה החברתית בראשיתה הביאה לעולם האינטרנט את ה"בלוגוספירה", ובכך את הבמה לכל ה"כותבים למגירה" למיניהם לפרסם את הגיגיהם לעולם כולו. הבלוג פותח בפני כל אחד שרק יחפוץ בכך את ההזדמנות לומר את דברו, מחשבותיו הכמוסים ביותר, דעותיו לגבי כל דבר באשר הוא ולאפשר למי שיחפוץ לקרוא ולהגיב לו. הבלוג שם קץ לתלות ההמונים בתקשורת ההמונים, כותבים כבר לא צריכים לכתוב בחסדיהם של מו"לים לעיתון, אלא יכולים לברבר לדעת כאבת נפשם באופן עצמאי ועם החשיפה הרחבה ביותר שניתן רק לבקש.
בהגדרתו היבשה, הבלוג הוא פורמט אינטרנטי המאפשר פרסום נרחב של הכתיבה האישית של הבלוגר, עם פיקוח מינימאלי לצורך שמירת זכויות כבוד האדם, אך עם כתיבה בעלת תודעה חופשית. הבלוגר אומנם יכול לכתוב כאבת נפשו והוא לא חייב דין או חשבון (כמעט) לאיש, אך הבלוגר גם ניזון מקוראיו ולכן הוא ינסה לכתוב כמה שיותר קרוב למה שלדידו יבדר מספיק את הגולשים בשביל שיישארו וגם יחזרו.
ממש כמו שאדם לא ייהנה לשבת זמן ממושך בחדר ריק ולנהל ויכוח קולני עם הקירות או לשפוך את מה שמסתתר בנבכי ליבו מבלי שאיש ישמע אותו, כך הבלוגר זקוק לקוראיו על מנת להמשיך ולכתוב. בין הבלוגר לקוראיו ואלו שמגיבים לו, הטוקבקיסטים, נוצרת מערכת יחסים נאמנה של אהבה או לחילופין גם שנאה, שמחזיקה את הקשר וגורמת לטוקבקיסטים לשוב ולחזור לקרוא את שעל ליבו של הבלוגר. נוצרות מערכות יחסים כאלו בין בלוגרים לקוראיהם בהן בלוגרים מעדכנים את משך יומם וקוראים רק מחכים לשמוע על אירועים מיוחדים שקראו בחייו של הבלוגר, בין אם זה למען הבידור הצרוף או מתוך רגש כנה של אהבה והיקשרות לאחר תקופת מה של קריאה הדוקה.
בלוג הוא היומן של שנות ה2000, אמצעי לשימור הזיכרונות, יצירת מערכת יחסים וירטואלית בה הכותב מאפשר מקום לכל החפץ בכך, זרים לחלוטין בחייו, להיכנס לעולמו ולמחשבותיו, למקומות האינטימיים ביותר. באיזשהו אופן הבלוג משמש כמעין "דוקו-מציצני", כשהיא פותחת בפני כל אחד שער לעולמו של האחר, רק מאפשרת לו גם להגיב על כך, כמו למשל לשבח על עצות טובות לחיים שהבלוגר נתן לגולשים או להתרעם על דעה שסותרת את של הקורא.
בלוגים שינו למעשה את חוקי המשחק בעולם התקשורת, אם בעבר המושכות היו בידי שועלי כלי התקשורת הגדולים, והמידע שהיה מועבר בתקשורת ההמונים לציבור היה נחלת עיתונאים בודדים, ששמם גם הלך לפניהם, כיום הבלוגים הפכו את מערכת החלפת המידע למהירה, נזילה ומונגשת לכל אחד. כל אחד יכול ללכת כיום לזירת פיגוע (לא עלינו), אירוע תרבותי או דיון בכנסת ולספר על כך תוך כדי או שנייה לאחר מכן בבלוג. או במילים אחרות, הבלוג יצר את האפשרות בה כל אחד מאיתנו יכול להיות כיום סופר או עיתונאי מצליח מבלי לתת דין וחשבון לעורך או לבעל העיתון, אלא לפתח מערכת יחסים של כותב-קורא עצמאית עם מספר בלתי מוגבל של גולשים, מבלי לשלם לבית דפוס, מגיהים, או מוציאים לאור, אלא כאמצעי התקשרות אינטרנטי שהצליח להפוך לאמצעי תקשורת פופולארי.
